"המחשבות העליונות מוצצות ממרחקים, מתוארות הן בצורה גלומה, ב ל י י ד י ע ה , ב א פ ס ת י א ו ר. התשוקה הפנימית היא רק אליהן. ומתוך הדבקות באוצרן מתברכות הן כל ה מ ח ש ב ו ת ה מ ת ו א ר ו ת , שעל ידן החכמה והמדע יוצאים לעולם, בכל נהרי נחליהם היותר מתרחבים.
וכשאדם מרגיש בעצמו עניות דעת, ומיעוט הפריה רוחנית, מיד ירוץ אל ה מ ע י ן ה כ מ ו ס , יחסה בצל שדי, ישתה לצמאו מהבארות העמוקים של גדולי חכמי לב, י ג ר ו ס א ע " ג דְ לַ א יַ דָ ע מַ א י קְ אַ מְ רֵ י , וּמְרֵיח המים העליונים יפריח, וכחו הרוחני ישוב אליו...והיה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק..."
(אורות הקודש, חלק א' שער 'חכמת הקודש' עמ' ק')
_________________
"המחשבות העליונות מוצצות ממרחקים, מתוארות הן בצורה גלומה, ב ל י י ד י ע ה , ב א פ ס ת י א ו ר."
את המשפט הראשון, וביחוד את שתי המילים הראשונות – "המחשבות העליונות "- אפשר להגדיר בשפת העם כ"אינטואיציה". מילון אבן-שושן מגדיר מילה זו כך: "בינת-הלב, השראה, ידיעה בלתי אמצעית, חדירה לנשמת הדברים מתוך הארה פנימית...מה שהעברי קורא 'רוח הקודש'. בהגדרה למילה 'אינטואיטיבי' נכתב: "הבא מתוך אינטואיציה, מתוך הארה פנימית ותפיסה בלתי אמצעית של מהות הדברים, ולא מתוך עיון ושיקול-דעת האיש כיוון לאמת באופן איטואיטיבי"
הטקסט מתיחס לתחושה עמומה ביותר, לא דומה לשום רגש מוכר, למחשבה שהיא כמו חומר גלם. גלום בה משהו שרוצה להתגלם/להתממש בעולם שלנו על פני האדמה, אבל לא תופסים כלל את המשמעות כיון שאין לה שום תיאור בדמיון (בנפש), ואפילו לא בלמעלה מזה, בציור (בנשמה). יש שם "אפס תיאור".
"התשוקה הפנימית היא רק אליהן"- שתי המילים הראשונות כאן, גם הן שתי מילים מאוד משמעותיות. מדוע? כיון שאנשים נוטים לבטל תחושות עמומות. הדבר הכי לא הגיוני בעיניהם הוא תשוקה למשהו לא מוגדר, למשהו "שלא מראה את עצמו", שאין לו מסר ברור של 'איך' המציאות תיראה. ובאמת, המסר של "המחשבות העליונות" קשור אך ורק בַּ'מָה' – במהות, שמשמיעה קול ממעמקים - "מוצצת ממרחקים" – כמו דבורה המוצצת צוף מפרח, אלא שבמקרה שלנו הפרח אינו ניראה, אך את ריחו אנו נושמים בְּרֵיאותינו הרוחניות.
צאו וראו כמה מוזר - כשנמנע אוויר מריאותינו הפיזיות אנו מרגישים מחנק ויכול לבוא המוות – ביטול החיים, אך כשנמנע האוויר מריאותינו הרוחניות, אין אנו מודעים לסכנה של המוות, של ביטול החיים. כן, אולי מרגישים קצת או הרבה מחנק אבל זה לא נתפס כמשהו רציני או כסכנה ממשית. הכל ממשיך כרגיל והכל בסדר. אלה הם החיים, מה לעשות? ומתוך שלא קורה שינוי במציאות המחשבתית הנסתרת, גם לא משתנה שום דבר במציאות הפיזית הגלויה.
א ב ל "מתוך הדבקות באוֹצָרָןמתברכות הן כל ה מ ח ש ב ו ת ה מ ת ו א ר ו ת" – מסתבר שבמחשבות העליונות-הגולמיות הללו יש אוצר, ויש לו כח משיכה עצום שמושך אליו ממעמקים – שמדביק אליו - את התשוקה שלנו גם בלי שניראה בברור משהו מוגדר. אם לא נדכא את התשוקה, היא כבר תפריח לנו מחשבות מוגדרות יותר, מחשבות שיאירו לנו את ה'מה' וגם יסבירו לנו 'איך'.
כמו שכח המשיכה של הירח משפיע על גאות-הים, כך כח המשיכה של "המחשבות העליונות" גורם לגאוּת של מחשבות - "ה מ ע י ן ה כ מ ו ס" שקיים עמוק בפנימיותנו. מֵי-המעין הגנוז הזה אשר במעמקי-קיומנו הרוחני, נמשך לנבוע החוצה, רוצה להביע את עצמו במציאות על פני האדמה.
למדתי פעם בשיעור גיאוגרפיה שמעין הוא בעצם המוצא של מי-תהום הזורמים כנחל תת קרקעי. כל עוד שכבת-הסלע המקיפה אותם קשה, הם ימשיכו להתקיים במעמקים, אבל ברגע שהמים נתקלים בשכבת סלע רכה הם יוצרים שם פתח ומגיחים אל העולם הגלוי על פני האדמה. כך הוא האדם.
"...וכשאדם מרגיש בעצמו עניות דעת, ומיעוט הפריה רוחנית..." כאשר המודעות שלו לגבי מהות חייו עניה בדעת, וכאשר רוחניותו אינה פורחת ואינה נותנת פרי – זוהי שכבת הסלע הקשה, החוסמת
אבל יש מוצא – "מיד ירוץ אל ה מ ע י ן ה כ מ ו ס , יחסה בצל שדי”, יקח מחסה מפני קשיי-חייו, בצל 'עץ החיים' (לא בצל 'עץ הדעת טוב ורע') שהוא סמל למודעות שנותנת משמעות לחיים בכל מצב,“ישתה לצמאו”– להרוות את צמאונו – “מהבארות העמוקים של גדולי חכמי לב”מן הטקסטים שנכתבו ע"י מורים רוחניים גדולים כדי לחבר את האנשים אל חיים שלא יהיו עניים בדעת ומעטים בפיריון רוחני,“ י ג ר ו ס” את דבריהם, "יטחן" אותם, יפרק אותם לחתיכות קטנות כדי שיבין את המיכלול כולו הכי טוב שאפשר,"אע "ג" אף על גב = אע"פ "דְלַא יַ דָ ע מַ א י קְ אַ מְ רֵ י" שלא יודע מה הם אומרים בהתחלה, שלא יוותר על הלימוד...
וּמְרֵיח המים העליונים יפריח, וכחו הרוחני ישוב אליו...והיה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק..."
צמד המילים "מים עליונים" אמור לצייר בתודעתנו עץ הפוך אשר שורשיו בשמיים. כיון שאי אפשר שבאמת יהיה כך הרי ברור שדימוי של 'מים עליונים' הוא מטאפורה לאנרגיה של חכמה, מן העולם הנסתר, שנותנת חיים לעץ שנטוע באדמה בעולם הגלוי, שהוא האדם הפרטי. כשאדם לומד משהו, גם אם אינו מבין לגמרי את הנאמר, בכל זאת הוא "מריח" משהו שאולי יתחשק לו גם לטעום ממנו, לכן אומר הרב קוק: "וּמְרֵיח המים העליונים"... בעברית – ההבדל בין 'ריח' ל'רוח' הוא רק התארכותה של האות י', הורדתה מן השמיים לארץ, השבת הכח הרוחני שהיה חנוק ומרוחק, ועתה הרי הוא "כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק..."
שולחת לכם דברים אלה בראש חודש שבט, שסימנו דלי אשר ניגרים ממנו מים. נבקש שדבריו של הרב קוק יתקיימו בכל אחד ואחת מאיתנו, ונמשיך בתהליך של צמיחה והתפתחות עד שההויה שלנו תהיה "כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂהיַצְלִיחַ" (תהילים א')
