אורות הקודש אורות של מודעות 8
שיל"ת
"יש עולם של חול, ועולם של קודש, עולמים של חול ועולמים של קודש, העולמים סותרים זה את זה. כמובן הסתירה היא סוביקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים." (שער "עולם הקודש והחול", סימן י"ז)
מהו 'חול' ? כל דבר של 'חול' יש בו הפרדה בין...לבין...ולא בהכרח שתהא זו הפרדה שמביאה עימה סבל. "עולם של חול" הוא אם כן העולם הפיזי, כיון שזהו עולם של גופים, וככזה הוא מטבעו עולם של הפרדות. כל הכלים והחפצים נפרדים זה מזה. תאומים סיאמיים מפרידים כדי שיזכה כל אחד בגוף נפרד, אפילו 'מעשה-אהבה' משאיר בסופו של דבר שני גופים נפרדים זה מזה. הגופים אינם רק נפרדים זה מזה הם גם שונים זה מזה. לכל אדם בעולם יש טביעת אצבע שהיא רק שלו. הדומם, הצומח והחי- כלם מרוּבֵּי-סוגים, שמתחלקים למינים, שמתחלקים לזנים. 'חול' הוא גם העולם הגלוי. כשאנו יוצאים מן הרחם אנו חווים הפרדה מאוד משמעותית, שהיא אות וסימן לחווית החיים בכלל. נשאלת השאלה: האם כל פרט ידחה את רעהו כיון שהוא נפרד ושונה ממנו? האם חוסר האחידות יביא לחוסר אחדות? "עולם של חול" הוא עולם שבו האנרגיות מנציחות את ההפרדה. כעס, שנאה, קנאה, איבה, טינה וכד' הן אנרגיות של 'חול'. חווית-החיים שהן יוצרות היא של סכסוכים, מריבות, ניגודי-אינטרסים שיוצרים אלימות, מלחמות, מוות – הן פיזי והן רוחני.
מהו 'קודש' ? כל ההפך ממה שנאמר לעיל. "עולם של קודש" הוא העולם הרוחני שבו האנרגיה מאחדת, לא מפרידה. כאשר כעס מתאחד עם כעס נוצר עולם רוחני של 'חול'. כאשר הבנה מתאחדת עם הבנה נוצר עולם של 'קודש'. אמפתיה, אהדה, חיבה, אהבה וכד' מנציחות את האחדות בין כל הסוגים, המינים והזנים שקיימים. בעולם של 'חול', הפיזי, הניגודים לעולם קיימים. בעולם של 'קודש' ישנן אנרגיות שמתעלות מעל ההפרדה הפיזית ומנציחות את האחדות. יוצרות הרמוניה, איזון ושלום. זהו 'קודש'. זהו העולם שקבלנו – גן-עדן. עדינות. עדנה.
הנה דוגמא להפרדה בעולם הפיזי ואחדות בעולם הרוחני. מסופר על אברהם ובן אחיו לוט: "וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה."(בראשית י"ג 7-9). מתוך חשש שהמריבה בין הרועים תהפוך בסופו של דבר למריבה בינו לבין אחיינו, מציע אברהם הפרדה פיזית כדי למנוע סבל, כדי שהאנרגיה תהיה אנרגיה של הבנה ושלום. כל אחד יהיה בשטחו ויכבד את מרחב המחיה של חברו. זה טוב. זה חיים. זה קודש.
אך מה קורה כאשר ההפרדה קיימת הן בעולם הפיזי והן בעולם הרוחני? כמו בדוגמא של מלך ועבדים. "...וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (שמות א' 11) – משעבד ומשועבד- זו אנרגיה של הפרדה שמביאה סבל ומשרתת את צרכיו של צד אחד בלבד. זה רע. זה סבל. זה מוות. זה חול.
אומר הרב קוק ש"האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן" דבריו מכוונים אל המסקנה שמסיקים אנשים שהרוע, הסבל והמוות אינם יכולים בשום פנים להתאחד עם הטוב והחיים. אלו שני קווים מקבילים בחיים האנושיים. או שטוב או שרע. או שחיים או שמתים. או שנהנים או שסובלים. או...או..."עץ הדעת טוב ורע " - תודעה מפוצלת. המחשבות יוצרות הפרדה בין שני סוגים של מציאות, בדיוק כמו שהגופים נפרדים זה מזה בעולם הפיזי. מהו הדבר שמאחד בין פרעה המשעבד לבין בני-ישראל המשועבדים? מהו ה'קודש' בתוך ה'חול' הנורא' הזה?
שאלה זו היא תחילתו של מסע לימודי ארוך וקשה. כמו טיפוס אל פסגה גבוהה של מודעות, ממנה רואים ומבינים את אחדות הכל, ללא מחיצות וללא גבולות. הכל אחד. גם הטוב וגם הסבל (הוא הרע) . בקטע שנקרא "תפקיד הרישעה" אומר הרב קוק כי הרֶשַע העולמי "מאריך ברעתו, עד עת קץ (עד שמגיע סופו, שהוא כאשר) עד אשר ישוכלל העולם, עד אשר רוח חדשה, רוח חיים טהורים, יפוח על בני אדם..."
או אולי זהו מסע ארוך וקשה פנימה אל עומקים נסתרים, שם מחוברות הסיבות והתוצאות כולן. כמו למשל – גלעין התמר שמכיל בתוכו את כל פוטנציאל העץ. בעולם הגלוי של 'חול' – הגלעין נפרד מן העץ, אלה שני גופים שונים. בעולם הנסתר של 'קודש' - הגלעין והעץ הם אחד. הסיבה והתוצאה. כשהאדם סובל הוא חווה את התוצאה הקשה. בד"כ לא מעניינת אותו הסיבה. הוא רק מחפש להיפטר מהסבל, אם אפשר. הוא גם יכול לחוות דיכאון, כעס וכד'. אבל מה עם הסיבה? ואמנם לא תמיד ידועה הסיבה, ולרוב ניראה שגם בלתי אפשרי לדעת אותה. על סתירה זו בין הטוב והרע (הסבל) בין החיים ובין המות, אומר הרב קוק: "והן (הסתירות) אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים."
כלומר – גם אם בעולם הגלוי הסיבה נסתרת, אין זה אומר שהיא אינה קיימת בהוויה של היש, של החיים. אין תוצאה ללא סיבה. ידיעת האחדות של הסיבה והתוצאה נמצאת במקום ששם קיימות מלכתחילה כל הסיבות וכל התוצאות באחדות אחת מופלאה, נעלה מכל סבל, שרק אור הבריאה, האור של היום הראשון, מאיר מתוכה, מגרש כל חושך וכל סבל ומצמיח ישועה וחיים.
הפסוקים: "מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה; מְאֹד, עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ " (תהילים צ"ו 6) ו - "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ; וַעֲצַת יְהוָה, הִיא תָקוּם" (משלי י"ט 21) מבטאים אמונה וידיעה עמוקה זו.
לקראת השנה החדשה, מאחלת לכלנו שלא נצטרך לעמוד במבחן הסתירה הכואבת, אבל אם חלילה הדבר יכפה עלינו שנדע לאחד בין חווית-הסבל ובין יצירה של עולם – פרטי וכללי - חדש וטוב יותר !!!
שבת שלום ומבורך
מירה
