אורות הקודש אורות של מודעות 3
שיל"ת
"חכמת-הקודש, בטהרהּ ובאמיתתה, כשהיא מתגלה בעולם, היא מ ח יָ ה א ת ה כ ל. היא אינה צוררת שום מדע ושום גודל ושיגוב, גבורה והוד, רק היא מעטרת את הכל בשאיפת צִ ד ק הּ, ב ט וּ ב הּ וענוונותהּ. כל שאיפות הצדק בכל צדדיהן בעולם הכללי, ובאדם הפרטי, מוצאות הן על ידה את מבואן האמיתי, והן נעזרות על ידה להתגשמותם של מפעליהן בפועל ובחיים" (שער חכמת הקודש, סימן ג')
לפני שאסביר מהי 'חכמת-הקודש' אסביר קודם כל מהי 'חכמה', ומהו 'קודש'
'חכמה' - אני מצטטת מתוך 'ספר היצירה' עם פירוש וביאור מאת אריה קפלן עמ' 22-23
"במובן הקבלי, חכמה נתפשת כַּתודעה האלוהית הטהורה וחסרת ההבחנות. זוהי מחשבה טהורה, שעדיין לא נחלקה לרעיונות מובחנים. חכמה היא המדרגה שמעל לכל חלוקה, כשהכל הוא אחדות פשוטה...רק במדרגות שמתחת לחכמה נפרדים האנשים לפרטים שונים. רק במדרגות הנמוכות יותר קיימת ההבחנה בין טוב לרע...מדרגת החכמה היא תודעה טהורה אשר מתעלה מעל הזמן. במדרגת החכמה, עבר הווה ועתיד לא הופרדו זה מזה עדיין. לכן במדרגה זו ניתן לראות את העתיד ממש כשם שניתן לראות את העבר וההווה"
'קודש' - ספר 'הזוהר' (לפרשת 'אחרי מות' אות פז) שואל: "מאי קודש? " כלומר "מהו קודש" ? ועונה: "שלימוּתא דכּוּלָא דאיקרֵי חכמה עילאה..." התרגום: שלימות הכל שנקרא חכמה עליונה.
נוכל לומר ש'חכמת הקודש' היא תודעה שיודעת ליצור מציאות של 'קודש'. מציאות, שלמרות הגופים הנפרדים, יש חיבור ביניהם כאילו אין הפרדה. 'חכמת-הקודש' היא חכמת-האחדות של הניגודים. חכמת-הקבלה של כל החלקים השונים כשלם אחד. חכמת-ה'אחד'.
אומר הרב קוק: "חכמת-הקודש, בטהרהּ ובאמיתתה, כשהיא מתגלה בעולם, היא מ ח יָ ה א ת ה כ ל "
למה היא מחיה את הכל? כי החיבור הרוחני הוא התחיה.
בעולם הפיזי- עולם הגופים, ההפרדה היא מצב טבעי ונכון (אפילו תאומים סיאמיים רצוי להפרידם) אבל הפירוד הרוחני, קרי: שנאה, קנאה, איבה, עויינות וכד' הוא תוצאה של השלכה מן המצב הפיזי למצב הרוחני, ודבר זה הוא חוסר הבנה של משמעות החיים על פי "חכמת-הקודש". בעולם פיזי של הפרדה ושונוּת יש לחבר את כל חלקי הבריאה הקיימים בין שמיים וארץ (צומח, דומם, חי ומדבֵּר) ע"י הבנה, אחווה, אהבה וכד'.
כך זה בעולם הכללי, וכך זה בעולם הפרטי. לדוגמא: אם אדם מרגיש בחייו פירוד משמחה, מאהבה או בכלל ממשמעות..שואל את עצמו בשביל מה כל זה? אם ילמד את 'חכמת הקודש' ימצא את הנתיב שיחבר אותו אל השמחה , האהבה והמשמעות של חייו. האין זו תחיה?
הסיבה היא, כפי שאומר הרב קוק על 'חכמת-הקודש בהמשך דבריו, כי ' היא אינה צוררת שום מדע..." המילה 'מדע' כאן משמעותה 'מודעות' (כמו אצל הרמב"ם, ספר ה'מדע', הראשון בי"ד הנושאים של 'משנה-תורה' הוא ספר מודעות שמתחיל בהסברת היסודות התודעתיים של תורת ישראל)
"אינה צוררת..." אינה שונאת ואינה אויבת לכל מודעות אחרת. היא מכילה אותם כחלק מן השלם. כפי שכבר נאמר לעיל ברור ש'חכמת הקודש' היא בניגוד למודעות גזענית (למשל) שאין לה דבר וחצי דבר עם 'שלימותא דכולא', אלא שהיא יודעת שגם זה חלק מהשלם, ויש לו מהות מסויימת ותפקיד, ודווקא מחשבה של חיבור אל אותה מודעות מתוך רצון להבין את מהותה ואת מניעיה היא שתביא בסופו של דבר את ה'קודש' לעולם.
הנשיא אובמה קיבל את פרס נובל לשלום על כך. הוא בא לקהיר עם 'חכמת הקודש' לחבר גם את האיסלם אל השלם, כדי שיהיה שלום. אם הדבר לא יוצא אל הפועל זה לא בגלל ש'חכמת הקודש' לא מציאותית, אלא בגלל שהיא עוד לא נחלת כל התודעות בעולם. רבות התודעות של ה'חול'. אלו הם השקר, העלבון, כל אגרסיביות שנובעת מראיה חד צדדית בלבד בלי להתחשב בפגיעה באחר, כל ריב ומלחמה הם - 'חול'. לכן ששת ימי השבוע נקראים חול. מילה שמאפיינת את האנרגיה שלהם. הישרדות או העצמת הקיום החומרי לעוד ועוד. ה'אחר' לא מענין
'שבת' נקראת 'שבת קודש' כיון שהיא אמורה לייצג עולם הבריאה, את גן-עדן שהיה עולם של "שלימותא דכולא". חיים של התעלות מעל להפרדה החיצונית באמצעות אנרגיה/ תודעה שמגשימה את ה'אחד', שמתקיים אך ורק באופן רוחני. זהו עולם הבריאה, גן העדן שניתן לאדם. עולם של שבת, מודעות של שבת ששובתת מן האשליה החיצונית של ההפרדה ולא מאפשרת פירוד במובן הרוחני.
(בשיעור הייתי מראה לכם כיצד סיפור התיירים/המרגלים בפרשת 'שלח לך' במדבר י"ג-י"ד וכן הכתוב בסוף הפרשה ט"ו 37-41 תומך בדברים אלו)
הרב הנזיר דוד הכהן שליקט וערך את דברי הרב קוק לספר 'אורות הקודש' סיפר כי כששאל את הרב מהי הגדרתו ל'קודש' נענה כי זהו העצמי הבלתי מוגדר אשר מתגלה ב'קדושת-החכמה'. כלומר יש 'קודש' ויש 'קדוּשה'.
לדוגמא – אדם נמצא במצב מדיטטיבי ותוך כדי כך מצייר ציור. המצב המדיטטיבי הוא ה'קודש' הבלתי מוגדר שהתגלה בתמונה שהיא 'הקדוּשה'. כך רזי- התורה ('אור הרזים' בלשונו של הרב קוק), פנימיות התורה (לא ה'פשט' שלה) מגלה לאדם ש "כל שאיפות הצדק בכל צדדיהן בעולם הכללי, ובאדם הפרטי, מוצאות הן על ידה את מבואן האמיתי, והן נעזרות על ידה להתגשמותם של מפעליהן בפועל ובחיים"
להלן ההגדרות המילוניות (אבן שושן) למילים: צדק ומבוא
צדק – יושר, כנות, דרך האמת, מידת-הדין, נכונות, אמיתיות,ישועה, נצחון
מבוא- כניסה,מקום שנכנסים דרכו למקום אחר – מילון אבן שושן
הבה ניקרא עכשיו כך:
כל שאיפות של יושר, בכנוּת, של דרך האמת, למרות מידת-הדין (למרות סבל), בשפיטה עצמית אמתית, בנכונות, באמיתיות, באמונה בישועה ובנצחון של דרך 'חכמת הקודש' בעולם הכללי, ובאדם הפרטי, מוצאות הן (השאיפות) על ידה (ע"י חכמת-הקודש) את המקום שנכנסים דרכו למקום אחר, אל מקום התחיה, והן (השאיפות) נעזרות על ידה להתגשמותם של מפעליהן בפועל ובחיים"
כתבתי פעם שיר כזה:
יש לי חלום
שאפשר לומר עליו
שהוא
שטפון של טפשות
אבל בעצם
הוא
שפיטה פנימית
פשוטה
שיודעת
אהבה
שבת שלום ומבורך
מירה
הרַבָּה מירה רז, קהילת דניאל יפו שדרות ירושלים 47 ת"א-יפו
