פרשת כי תבוא ביכורים
הפרשה נפתחת בנושא הבאת הביכורים ומיקרא ביכורים (=מה אומרים כשמביאים את הביכורים לכוהן)
מילות הפתיחה: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ..." הן נוסח לְמָה שנקרא "מצוות התלויות בארץ" כלומר מצוות שנוהגות רק בארץ ישראל, והן מוטלות על הקרקע או על גידוליו, כגון תרומות ומעשרות, חלה, שביעית, עורלה וכיו"ב. ואכן, הבאת הביכורים היא מראשית פרי העץ ויבול האדמה (רק משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י) של א"י, המובאים לבית המקדש שבירושלים.
בלשון התורה זה נאמר כך:
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו..."
הדברים שעל האדם לומר נקראים 'מיקרא ביכורים'. בפרוש 'דעת מקרא' כותב אהרון מירסקי: "יש בהם ראשי-פרקים של המוצאות את ישראל, מעת רדת יעקב אבינו למצרים עד שעה זו שמביא הביכורים עומד בבית המקדש בהבאת ביכוריו. ומגמת הדברים להיותם תודה לה', שהוציאנו מעבדות מצרים, והבטיחנו להביאנו אל ארץ ישראל, ונשבע לתיתה לנו, וקיים את שבועתו."
"הבאת הביכורים משדות הארץ לירושלים, לבית המקדש, נעשתה בתפארת בשמחה ובקדושה."
הנה הן המילים של 'מיקרא ביכורים', הנותנות את המשמעות לטקס הפולחני.
"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.
וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.
וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
(דברים כ"ו 1-11)
הרעיון הוא לא לקחת כמובן מאליו את עובדת הישיבה בא"י ואת ההנאה מפִּרְיָהּ.
במלאת שבעים שנה לפרוץ מלחמת העולם השניה הבה נתחבר אל "מיקרא ביכורים" שלנו.
נתבונן בהווה לאור העבר, נעריך את מה שיש ונשמח.
הגענו לעצמאות ישראל בתהליך של 'דם, יזע, ודמעות'. תהליך שאת סופו עדיין לא רואים, שלפעמים ניראה שהוא הולך ומתקשה. עברנו, במאה העשרים את 'מצרים' הנורא של השואה, ויחד עם זאת ניצלנו מכל אלה שעמדו עלינו לכלותנו, ובאנו וחזרנו אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה.. וְעַתָּה יאמר כל אחדהִנֵּה הֵבֵאתִי...
היום איננו יכולים להביא ביכורים מפרי האדמה, אבל אנו יכולים להביא ביכורים מפרי רוחנו. את מחשבותינו הטובות ואת מעשינו הטובים.
ועוד - במלאת ארבעים שנה להיווסדה של קהילת 'נתן יה' בנתניה , נאמר תודה שלמרות כל הקשיים, אנחנו לא רק שורדים, אלא גם מתפתחים ומניעים קדימה את קיומנו לעתיד בטוח וטוב יותר.
שבת שלום ומבורך
הַרַבָּה מירה רז
