הרבה מירה רז

פרשת 'עֵקֶב'

פרשת 'עֵקֶב' פותחת במילים הבאות: (דברים ז' 12-13)

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.

יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.

מדוע נבחרה המילה 'עֵקֶב' לפתוח אמירה כל כך משמעותית לגבי עם ישראל. אהבת יהוה וברכתו נאמרות כאן והמילה 'עֵקֶב' היא התנאי לכך שהדברים יתגשמו.

מדוע דווקא מילה זו? אפשר היה לומר 'אִם תשמעון...וגו' או יַעַן... בגלל... משום...

הבנה מדוייקת של משמעות המילה תבהיר לנו מדוע.

'עֵקֶב' - 'עָקֵב'

'עֵקֶב' קשור בעבותות האותיות והמשמעות למילה 'עָקֵב' שהוא (ע"פ מילון אבן שושן) החלק האחורי של כף הרגל וגם סימן שמטביעה כף הרגל או הנעל בקרקע. בשיר השירים נאמר "צאי לך בעיקבי-הצאן" (א5). עוד מציין המילון ש'עָקֵב' הינו רישום קל, סימן קל או זכר לדבר, למשל: "בניר נשארו עקבות האצבעות"

כמו בצילום לפני העידן הדיגיטלי אפשר לומר שהעָקֵב הוא הנגטיב של הפוזיטיב. הרי אין שום הבדל בינייהם לבד מן העובדה שהנגטיב הוא הנסתר והפוזיטיב הוא הגלוי שיצא כבר מ'חדר החושך' שלו.

הגשש העוקב אחרי בעל חיים רואה את העקב של החיה מוטבע באדמה ולפי זה מזהה אותה ואפילו את מצבה אם פצועה היא.

מתוך העקב/ות מתגשמת התמונה כולה. דמות החיה כאילו נבראת מתוך העקבות שלה למרות שהכל רוחני, לא גשמי, אבל הוא נכון! המציאות הגשמית של החיה נסתרת באותו הזמן אבל היא חיה וקיימת במקום אחר וכאשר העוקב יגיע אליה היא לא תוכל להמלט מגורלה. מצד שני כולנו מכירים את המשחק 'חפש את המטמון', הולכים העקבות סימנים עד לסוף הטוב. העיקבות שמוליכים אותנו אל האוצר הינם רישום מדויק של מציאות שכרגע היא נסתרת אבל תתגשם בסופו של דבר.

וכך, כאשר אנו מתכוונים להויה של העולם ולבוראהּ, אומרת לנו התורה שקיים חוק אוניברסלי, חוק שעליו מושתתת הבריאה, שאומר שהעיקבות שאנו משאירים על פני חיינו משקפים כבר באותו הרגע שבו הוטבעו את אותה המציאות שמתגשמת מהם בסופו של דבר.

האמת היא שבאותו רגע המציאות הזו כבר קיימת אלא שניתן לנו זמן לשנות ולהשתנות, ליצור עקבות חדשים על פני חיינו שיֵרָאוּ בעולם (הנסתר והגלוי), לעשות תשובה,

לשוב לדרך העקבות אל ה"אוצר" הוא החיים שבהם נשתחרר מכל סוג של סבל ונרגיש טוב מאוד.

הפסוקים בתורה שבהם מופיעה המילה 'עֵקֶב' מתכוונים בדיוק לכך שעקבות התנהגותו של היחיד/העם מביאה בעקבותיה באופן "טבעי" את התוצאות המוטבעות בהן.

למשל, בפרשת 'שלח לך' בסיפור התיירים שחזרו מארץ כנען ואשר עשרה מהם גרמו בדבריהם לאיבוד האמונה בקרב העם ולגזירה שלא יכנסו עתה לארץ אלא לאחר ארבעים שנים במדבר, לבד משניים: יהושע בן נוּן וכָּלֵב בן יפונה, נאמר:

במדבר יד

"כב כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. כג אִם-יִרְאוּ, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל-מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ. כד וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה. "

עקבות דבריו של כָּלֵב יצרו עבורו את המציאות שלו והיא - שכן יכנס לארץ.

ולהבדיל, דוד ומעשהו הנפשע עם אוריה החיתי, בעלה של בת שבע שאותה חמד.

כאשר נתן הנביא מספר לו את סיפור 'כבשת הרש' הוא מגיב כך: שמואל ב' יב

ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל-נָתָן, חַי-יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם: עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא-חָמָל.

בשביל דוד, כמלך השופט משפט צדק, העקבות בסיפור 'כבשת הרש' מוליכות אל עונש המוות. הקב"ה המיר את עונש המוות שגזר על עצמו בלא יודעין, בהתגשמות של מציאות אחרת, קשה אולי אף יותר:

ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה; וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ, בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. י וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ--עַד-עוֹלָם: עֵקֶב, כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.

לסיכום – תהילים קיט 33 ו- דברים ח 3

פסוק מתהילים ופסוק מפרשת 'עקב' שהם שני צדדים של אותו מטבע

מתהילים : הוֹרֵנִי יְהוָה, דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ; וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.

ישנם מספר פרושים (באותה רוח) למלה 'עקב' שבפסוק. אביא בפניכם שניים. האחד מפרש ש'עקב' כאן פרושה בדייקנות, בקפדנות, וזה קרוב למשמעות 'בעקביות' בלשון ימינו. ופרוש אחר אומר: 'עקב' - תמיד .

מכל מקום הרעיון הוא שהעולם נברא כהוויה של 'אחדות הניגודים', של שלום, וזהו חוק אוניברסלי שכל יחיד חייב לציית לו אם הוא רוצה חיים של ברכה ושלום .

מבקש בעל הפסוק הנ"ל לדעת את החוקים האוניברסליים הללו, את חוקי הבריאה על מנת שינצרם/ישמרם תמיד בקפדנות ובעקביות .

ובפרשתנו נאמר: "כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם " (ל.ח.ם-מלחמה – ח.מ.ל-חמלה. לחם ללא יהוה לא ישרוד)

לעיונכם דברים עם המילה 'עקב' לעיון מעמיק לאור הכתוב לעיל

בראשית כב

טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם. טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.

בראשית כו

א וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה. ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ה עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר.

דברים ח'

יט וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם--הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כ כַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם--כֵּן, תֹּאבֵדוּן: עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {פ}

תהילים קיט

קיב נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ-- לְעוֹלָם עֵקֶב.


	שיל"ת שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד