פרשת דברים
שלושה נתנבאו בלשון 'אֵיכָה' (איך), משה ישעיהו וירמיהו
ישעיהו - ההפטרה
השבת שלפני תשעה באב נקראת "שבת חזון" על שם ההפטרה מישעיהו פרק א' שפותחת במילים:
"חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי..."
והחזון שלו היה מר ביותר. דברי תוכחה ומוסר מן המפורסמים במקורותינו שמסתכמים בשאלה הנוקבת:
"אֵיכָה היתה לזונה קריה נאמנה? מְלֵאֲתִי משפט, צדק ילין בה, ועתה מרצחים..."
ירושלים, שבה היו מוסדות השלטון של ממלכת יהודה ובית המקדש וכוהניו, היא הקריה שהנביא אומר עליה שפעם היתה נאמנה לתורת המוסר של עם ישראל, ושררו בה משפט צדק ועשית צדקה, ועתה בגדה בכל אותם ערכים שהם הלב של התורה ונהפכה לעיר של רוצחים, גם בפועל, וגם בגלל שעל ידי הטית משפט הצדק לצרכיהם ואטימות הלב שלהם, החלשים בחברה נחשבו על ידי החברה, ובעיני עצמם, כמתים.
משה - פרשת דברים
בשבת זו אנו גם מתחילים לקרוא בספר 'דברים' שנקרא גם 'משנה תורה'. שם זה ניתן לספר על פי תכנו, שהדברים הכתובים בו כבר כתובים בכללותם בארבעת הספרים הקודמים, אך משה חוזר עליהם בצורה שמדגישה ומבהירה את העקרונות החשובים ביותר של התורה (למשל, "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" כתוב בספר זה) וכן מוסיף להם סדרי דין הדרושים לישיבת הקבע בארץ, וְכֵּן - גם מפחיד את חסרי המודעות בשכר ועונש, ולבעלי המודעות מזכיר את הבחירות ואת תוצאותיהן – תלוי איך קוראים את הטקסט.
והנה גם בפרשת 'דברים' אנו מוצאים את המילה 'אֵיכָה'.
משה אומר (א 12): "אֵיכָה אשא לבדי טרְחֲכֶם ומַשַאֲכֶם וריבכם?"
מסבירים: "טרחכם – לבאר לכם מצוות ה' ואַתֶּם קשים להבין...ומשאכם – סיפוק צרכיכם, להמציא לכם פרנסתכם, וריבכם – לדון בריבותיכם בין איש ובין רעהו" (שם, דעת מקרא)
רש"י מוסיף מן המדרש על "טרחכם" – מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא..." ועל "משאכם – מלמד שהיו אפיקורסין...וריבכם – מלמד שהיו רוגנים"
לא אוכל לנתח כאן לעומק את המאפיינים הנ"ל אבל גם כך התמונה העולה מפרושים אלה היא של חברה שמתקשה מאוד לחיות באחדות, לא מבינה את מהותם של המושגים משפט וצדק כיון שחשוב לה רק נצחון האינטרס הפרטי. אמפטיה וחמלה אינם בנמצא ואנשים שופטים אחד את השני לרעה מלכתחילה בבחינת כל אחד נגדי עד שיוכח אחרת.
ירמיהו – מגילת 'אֵיכָה'
בערב ט' באב (השנה במוצאי שבת הקרובה) נוהגים לקרוא את מגילת 'אֵיכָה' שעל פי המסורת נכתבה ע"י ירמיהו הנביא שחי בזמן חורבן בית ראשון. יש הקוראים לה גם בשם 'מגילת החורבן'. הפסוק הראשון שלה אומר:
"אֵיכָה ישבה בדד העיר רַבָּתִי עם, היתה כאלמנה רבתי בגויים, שָרָתִי במדינות היתה
למס?!"
כיצד קרה שירושלים הבנויה ומלאת-אדם שסימלה את ריבונותה ממלכת יהודה, שהיו בה ביניני-הפאר של עשיריה, ארמון המלכות של בית דוד ובית המקדש שהוקם בתקופת שלמה - כיצד הפכה לשוממה וחרֵבה ומשועבדת לעם זר?
ובכן,
לשתי השאלות, הראשונה והאחרונה, תשובה אחת !
איכה היתה לזונה קריה נאמנה?
הסתאבו אנשיה, השתעבדו לחומר, נאטמו לכאבם של אחרים ולמצוקתם ודאגו רק לעצמם ולמקורביהם. הצביעות והשקר, השוחד והכוחנות קבעו את סדרי החברה.
"אֵיכָה ישבה בדד העיר רַבָּתִי עם, היתה כאלמנה רבתי בגויים, שָרָתִי במדינות היתה
למס?!"
הסתאבו אנשיה, השתעבדו לחומר, נאטמו לכאבם של אחרים ולמצוקתם ודאגו רק לעצמם ולמקורביהם. הצביעות והשקר, השוחד והכוחנות קבעו את סדרי החברה
ובתווך, בין הסיבה לתוצאה, בין ההתחלה והסוף, שאלתו של משה:
"אֵיכָה אשא לבדי טרְחֲכֶם ומַשַאֲכֶם וריבכם?"
שאלה זו היא שאלתו של כל אחד ואחד מאיתנו. איך נוכל לחיות בחברה כזאת?
איך נוכל לשאת את הבורות הרוחנית שמשמעותה אי הבנה מוחלט של החוקים הרוחניים השרירים וקיימים שאי ציות להם מביא חורבן?
איך נוכל לשאת את הצביעות שמציגה כלפי חוץ הבנה ואמפטיה אך בחדרי חדרים סוגרת עיסקאות שרומסות זכויות בסיסיות של אדם שהוא זכאי להן ללא אפליה של גזע דת ומין?
איך נוכל לאחד את הניגודים כאשר אין תודעה של פלורליזם ואין אומץ לב לשנות את המציאות הקיימת הדורשת שינוי?
התשובה שלנו קשורה למילה 'איכה' אבל בניקוד אחר, בקריאה אחרת הלקוחה מספר בראשית פרק ג' פסוק 9:
"ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו אַיֶכָּה?" (איפה אתה?)
האותיות זהות כמו שבני האדם הם אותם בני האדם, אבל כמו שהניקוד משתנה כך גם יכולה להשתנות הבחירה של האדם ובעקבותיה המשמעות של חייו ושל העולם כולו.
תשובה כזו, באמצעות שינוי הניקוד בלבד, מראה לנו איך משנים מציאות. בתחילה לומדים לדעת את עצמנו שהביא מציאות של חורבן (איך?) ואז יוצאים לדרך של חיפוש ושיבה אל מקור הכל (איפה אתה?) שמסר לנו את הידע הרוחני שבאמצעותו נוכל להיות שוב "קריה נאמנה" .
אדם חדש יצור אנושות חדשה
אם נשכיל להפוך את שאלת-החורבן 'אֵיכָה' לשאלת התקומה 'אַיֶכָּה' .
שבת שלום ומבורך
הרבה מירה רז
