פרשת קרח (קוֹרַח)
כך פותחת הפרשה:
"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן......" (במדבר ט"ז 1-3).
מדובר פה על מרי אזרחי שבראשו עומדים קורח (משבט לוי), דתן ואבירם, און בן פלת (משבט ראובן) ומאתיים וחמישים נשיאי העדה. הסיבה המוצהרת למרי הוא מינויו של אהרון, אחיו של משה, לתפקיד הכהן הגדול. זהו הרקע לקריאת התיגר החזקה על מנהיגותו של משה. לכאורה, שני נימוקים בפי תוקפיו, אך האמת היא כי זהו נימוק אחד מְגוּבֶּה בהשמצה על שיקול דעת שקרה כביכול עוד קודם .
הנימוק העיקרי: "רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה? (במדבר טז 3)
והגיבוי שלו: "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ (כך מצרים, בית העבדים, בפיהם), , לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר ?..לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר...(האם תרצה שיהיו עיוורים ולא יראו מה שעוללת להם) ? " (במדבר ט"ז 12-13)
העולה מדברים אלה הוא – משה אינו קדוש ובטח גם לא אדם מוסרי. "קורח ועדתו" מכחישים את הנהגתו ואומרים בפירוש וללא מורא שהאיש משה מקבל החלטות על פי שיקולים שמקומם לא יכירם אצל אדם המתימר ליצג את המוסר והצדק.
ברצוני להתעכב על משמעותו של המשפט: " רַב-לָכֶם-- כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה ? " לְמָה הכוונה?
אומר רש"י: " רַב-לָכֶם--הרבה יותר מדי לקחתם לכם גדוּלה. כֻּלָּם קְדֹשִׁים- כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה (ה'). לא אתם לבדכם שמעתם בסיני: 'אנכי ה' אלהיך'(הדיבר הראשון במעמד הר סיני) כל העדה שמעו. וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ - אם לקחת אתה מלכות (הנהגה) לא היה לך לברור לאחיך כהונה"
בפרוש 'דעת מקרא' מוסיפים: "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים– לכולם נאמר לפני מעמד הר סיני (שמות י"ט 6) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" וגם(שמות כ"ה 8) "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". "
המסר ברור. אהרון אינו מתאים יותר מכל אחד מאיתנו להיות הכהן הגדול! שהרי כולנו, כל בני ישראל קדושים. וגם – מי אתה משה שתקבע זאת? איפה הקדושה שלך בכלל?
טיעון זה הינו דמגוגי מן הסוג השפל ביותר, ואסביר את דברי.
בַּמילים: "...כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה?" טמון זרע הפורענות של הגרוע ביצרים – הקינאה. אותו רגש הנובע מתחושה קיומית עמוקה של נחיתות, ולא מאפשר לאדם לבדוק את עצמו, לנסות להבין את מניעי רצונותיו.
הקינאה הופכת את האדם לממוקד אך ורק באובייקט הקינאה וברצונו למחוק אותו מקיומו מתוך אמונה שבצורה כזו תתבטל התחושה הקשה של הקינאה. הוא מאשים את האחר ברגש הקינאה שלו שהורס את חייו במקום להבין שהקינאה היא תוצר של מבנה האישיות שלו ושל רמת המודעות שלו אליה.
קין הרג את הבל ובזה חשב שיפטר מרגש הקינאה על שה' שעה דווקא למנחת-אחיו ולא למנחתו שלו. הוא לא הבין שזה היה בעצם שיעור עבורו כפי שמנוסח בתורה (בראשית ד' 6-7): "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב (אם תבחר במחשבות חיוביות, מקדמות, מלמדות מתוך סבל הקינאה, אז-), שְׂאֵת (תוכל לשאת את הקשה שברגשות ואף לצמוח רוחנית ולהיות אדם טוב יותר משהיית קודם לכן), וְאִם לֹא תֵיטִיב, (אז) לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ" (ותצטרך תמיד להתמודד עימו ולהדחיק אותו כי לא באמת התמרת אותו להבנה חדשה).
קנאה וקדושה – תַּרְתֵּי דְסַתְּרֵי (שני דברים שסותרים זה את זה)
אכן קיים הציווי: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט 1-2). הניסוח כאן מראה שהדבר עדיין לא הושג.
אך, לפני מעמד הר סיני מסביר ה' מהי הדרך להיות 'קדושים' וישנה שם מילה אחת קטנה שמשמעותה נעלמה לגמרי מתודעתם של קורח ועדתו: "אִם".
"...וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ (אם תבינו את המשמעות אשר) בְּ(בתוך)קֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט 5-6 )
הקדושה אינה נוכחת במציאות של האדם והחברה באופן טבעי, אבל היא כן (!!!) קיימת כפוטנציאל באופן טבעי אצל כל אדם ומכאן כפוטנציאל בכל חברה. פוטנציאל הקדושה צריך לצאת מן הכח אל הפועל, ולזה אחראי כל אדם ואדם. עליו להבין מהי קדושה ולבחור ביצירת מציאות של מעשים שהם הכלים המכילים את האנרגיה הזו הנקראת 'קדושה'.
לומר שכ ו ל ם קדושים, ולהתכוון שזה אכן כך בפועל, זה בעצם לומר נגמר התהליך. אין יותר מה לשנות בפנימיותנו. הכל נפלא. כ ו ל ם נהדרים. כ ו ל ם יכולים להיות הכהן הגדול רחמנא ליצלן (=השם יצילנו).
זהו נצחון העדריות, נצחון הבינוניות, נצחון הבורות בנושא ההתפתחות הרוחנית של המין האנושי.
מה זו קדושה?
אומר הרב קוק: "הקדושה...מטהרת ומאמצת את רצונו של האדם, וּמַכְשֶרֶת (מכשירה) אותו, שיהיה כלי מעשה לשיכלול העולם, החיצוני והפנימי, והיא מעלה את הרצון האנושי למרומי שכלו המעשי והעיוני" (אורות הקודש ח"ב עמ' ש"ב)
הבה נבדוק - האם צדקו קורח ועדתו כשאמרו "כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" ?
האם לקרוא ל'מִצְרַיִם' – העבר הכל כך קרוב שלהם – "ארץ זבת חלב ודבש" זוהי פסגת השכל המעשי והעיוני?
הנה עוד מספר דוגמאות המראות שהטיעון שכולם קדושים הוא טיעון דמגוגי, חסר בסיס, המתחנף להמונים ומנסה באמצעותם לממש אינטרסים אישיים, במקרה של קורח, שאהרון לא יהיה הכהן הגדול.
"וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (שמות ט"ז 2-3 ) אפשר להבין את מצוקתם, אבל חוסר האמונה שלהם בטוב שמלווה אותם ושבכלל הוציאם ממצרים (עשר המכות וחצית ים סוף) הוא זה שמדגיש את העדר הקדושה בהם. בתודעתם, העם נמצא בפירוד מאלהים, וקדושה היא תודעה שמחוברת לאלהים גם בשעות מצוקה וסבל, שבאה לידי ביטוי בתחינה ובקשה ולא בהאשמות.
בזמן מעמד הר סיני, חוויה שבה הקדוּשה היתה אמורה להיות נוכחת באופן ברור בתודעת האנשים כתוב:
"וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (גם פיסית וגם רוחנית) וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת... וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות כ' 14-17)
כשבני ישראל עושים את העגל, הקדושה היא מהם והלאה ככתוב:
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא (שמות ל"ב 7-9 )
ולבסוף, מפרשת "שלח לך" של השבוע שעבר, כאשר מתאדה לגמרי האמונה ביכולת לרשת את הארץ המובטחת בעקבות דבריהם של עשרת השליחים/התיירים, האם אפשר לומר "כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" ?
"וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ. וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר י"ד 1-3 )
אין כאן בקורת , יש כאן לימוד
הלימוד הוא ש'קדושה' יכולה להיות נירכשת ע"י תהליך של שינוי רוחני פנימי. כל מצב שיש בו כעס, קינאה, תרעומת, שנאה, ריב ומלחמה וכד' נוצר ע"י מחשבות שהביאו למעשים שיצרו מציאות של סבל. כאשר משנים מחשבה, משתנה המעשה ובאה מציאות עם פחות תחושת של סבל, עד לשינוי מהותי של הבנה ושמחה ושלום - זה אומר שבאה 'קדושה' למקום שהיה חסר אותה.
אהרון, לא היה חף משגיאות . הגדולה שבהן היתה הענותו לבקשת העם לעשות את עגל הזהב. נכון שכניראה ניסה להרוויח זמן אבל בסופו של דבר עשה אותו. הוא ננזף קשות ובכל זאת מתמנה לכהן גדול. מדוע? מפני שכך ציוה ה' ואי אפשר ללמוד תורה בלי אלהים. בספר ויקרא פרשת "צו" נאמר:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, וְאֵת הַבְּגָדִים, וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה; וְאֵת פַּר הַחַטָּאת, וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים, וְאֵת, סַל הַמַּצּוֹת. וְאֵת כָּל-הָעֵדָה, הַקְהֵל, אֶל-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד...וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן; וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ, לְקַדְּשׁוֹ (בהמשך – תיאור מפורט של פולחן ההתקדשות עד-) וַיְקַדֵּשׁ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ... וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה" (ויקרא פרק ח')
קורח ועדתו מוציאים את אלהים מהתמונה: "רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה?
כשאלהים עושה ניסים במצרים, בוקע את ים סוף בתיזמון מופלא, נמצא במעמד הר סיני, מוריד את המן יום יום, מוביל את המחנה בעמוד הענן ביום ובעמוד האש בלילה - אז אלוהים הוא ישות נסבלת. גם כשאלוהים שולח את אהרון ביחד עם משה אל פרעה (משימה מפחידה למדי) לא בא קורח בטענות – למה לא אני?
אבל כשאלוהים ממנה את אהרון, אחי משה, שהלך איתו לאורך כל הדרך בהנהגת העם ובהתמודדות עם בעיותיו, לתפקיד הכהן הגדול אז נשמעים הדברים הנזכרים למעלה.
מצד אחד הם מכירים בזה שיהוה נמצא בכל אדם -"כולם קדושים" - אבל הם כופרים במצב שבו משה הוא שליח אלהים. הם יודעים שעם ישראל הוא בן ברית של יהוה, שבני אדם הם שותפים חשובים של הקב"ה, אבל הם עוד לא הפנימו שאלהים הוא השותף הבכיר. שמעבר לחשיבות העצומה שיש לבחירותיו של האדם ולתוצאותיהן, ישנו "מי שאמר והיה העולם" ודברו מגיע אלינו רק לטובה.
הוכח כבר קבל עם ועדה שמשה הוא שליח יהוה (למשל -במעמד הר סיני) אז מדוע לא לקבל כאן את החלטת האל בקשר לאהרון? זוהי אותה הקנאה שהיתה לקין כלפי הבל. למה אלהים בחר במנחתו ולא במנחתי? למה אלהים בחר באהרון ולא במישהו אחר מבני שבט לוי? קין רצח את הבל, וקרח ועדתו "רצחו" את החלטת אלהים באומרם – זו לא החלטתו זו החלטתך שלך משה. טובת הנאה לאחיך.
משה אומר לקרח:"שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה ? " (הכהנים גם הם משבט לוי אבל רק הם מקריבים קורבנות, שאר בני לוי עוסקים בכל העבודות האחרות של המשכן/המקדש)
במילים אחרות- שאר השבטים יכלו להתלונן ולקנא את אותה קנאה, כאשר שבטכם שבט לוי – נבחר לשרת במשכן, אבל אז בחירת האל היתה טובה בעיניכם...
קצת אקטואליה
רוחו של משפט זה "כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" מרחף בחלל בית הנבחרים שלנו. כולם (נא קיראו במילעיל, הדגשה על ה 'כו...') יכולים להיות חברי כנסת, ותיראו איך היא ניראית....
גם בעיריה - כולם יכולים להיות חברי מועצה של עיר, ותיראו איך היא ניראית... (במקרה שלנו – נתניה)
כמה חסר לנו היום אותו כושר של אלהים:"כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א' ט"ז 7)
אין ספק בעיני שמשה היה חף מכל אינטרס אישי כשמינה את אהרון אחיו. אני מאמינה שכל אדם המבין את משמעותה של הקדושה ומאמין בהתפתחותה ככושר רוחני, יכול להיות ישר, אמיתי, דובר אמת, משתדל להיות צדיק בכל דרכיו מתוך אמונה בקב"ה שבראו בצלמו, ומתוך התמסרות לקול פנימי שיודע שיש קדושה בעולם ורואה בהוצאתה לפועל, בכל תחום שהוא, אתגר ושליחות עלי אדמות.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי" (במדבר ט"ז 28)
שבת שלום
הרבה מירה רז
