פרשת 'מִקֵץ'
פרשת מקץ מכילה אירועים דרמתיים שונים. בארועים אלה משתקפים מחשבות ורגשות של הנפשות הפועלות כמו גם תהליכים פנימיים שעוברים על כל אדם.
קראנו בפרשה הקודמת כי אחי יוסף עשו מעשה נפשע. הם השתלטו עליו באלימות, הפשיטו אותו מכתונת הפסים שלו, זרקו אותו לבור עמוק מלא נחשים ועקרבים, ובעוד הוא זועק לעזרה, הם יושבים לאכול ומתעלמים ממנו. והנה עוברת שיירת סוחרים בדרכם למצרים והוא נהיה תוספת לסחורה שלהם. הם קונים אותו על מנת למכרו לעבדות במצרים ולקבל תמורתו סכום נאה, וכך באמת קורה. את כתונת הפסים הם מכתימים בדם של שעיר עזים, מציגים אותה לפני יעקב האב ונותנים לו להחליט מה קרה לו. יעקב הנבעת אומר: "...כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים. "
אלא, שרוצה אלהים והוא עולה לגדולה בארץ מצרים כיון שכישוריו המופלאים פותחים לפניו דלת אל מעמד שמעונין לרתום אותם לתועלתו ולטובתו. ואכן הוא אינו מאכזב וזוכה למעמד רם מעלה ולהתערוּת חברתית שגורמת לו להדחיק בצורה חזקה ביותר את עברו, לאחסנו בתהום הנשיה של קיומו (עם הולדת מנשה) ולהמשיך לפרות ולהצליח (עם הולדת אפרים)
ואז מגיע המפגש הבלתי נמנע עם אחיו.
ז "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף--אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. "
האחים גרמו ביודעין סבל רב מאוד הן ליעקב אביהם, והן ליוסף שאותו חטפו מחייו, שללו את חירותו ושלחו אותו אל מֵיצָרִים קשים ביותר.
עתה, כשהם עומדים לפניו, והוא מושל על כל ארץ מצרים, הוא יוצר מצבים שבהם גם הם מואשמים על לא עוול בכפם. פעם בריגול ופעם בגניבה.
כדי להנצל מן הפורענות הם חייבים לגרום שנית לאביהם סבל בל יתואר. להוציא מרשותו את בנימין (אחיו של יוסף מאותה אם היא רחל, אשתו האהובה) ולשלחו אל מקום עוין. שםאין לדעת מה יקרה לו.
בתור אנשים שיודעים את מלאכת ההישרדות ובעבר עשו את כל המניפולציות האפשריות כדי להשיג את מבוקשם ולשפר את מצבם (גם במעשה דינה,שמעון ולוי שיקרו והרגו)
כיצד יגיבו? האם "יחשבו רק בהווה" ויתכסו עצה איך לצאת מן המשבר? האם ינתחו את מצבם רק על פי הנתונים במציאות הגלויה? יעריכו יחסי-כוחות ובתחבולות יעשו להם ישועה?
ישנם מצבים בחיים שבהם התיסכול כל כך גדול, עד שהשאלה "כיצד נפל עלי הדבר הזה..." היא פתיחתו של מסע אל הלא נודע. תחילתו של "לֶךְ לךָ" אל עצמך , אל פנימיותך, אל מפגש עם מגירות סגורות בתוכנו פנימה המכילות מידע חשוב על אודותנו שאף פעם לא היינו מודעים לו.
פתיחתן הוא תחילתו של תהליך הדומה לגילוי אמריקה, היא היתה שם תמיד ורק עכשיו נחשפה. או כמו גילויו של חוק פיסיקלי חדש – הוא תמיד פעל עלינו ואנו לא ידענו עליו כלל.
תהליך כזה מתחיל לעבור על אַחֵי-יוסף. הם מצוּוִים:
כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ;...
כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ (יוסף, בעבר), אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.
אפשר לפרש דברים אלה כהכאה על חטא, כהכרה בעונש, כביטוי לאימרה העממית "העושה רַע לאחר, לעצמו הוא מֵרֵעַ " או ככתוב (במשלי כב 8) "זוֹרֵעַ עַוְלָה, יקצור- (יִקְצָר-) אָוֶן..." או "חֲרַשְׁתֶּם-רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם... " (הושע י 13).
במילים הכי פשוטות, כל מה שאדם עושה, טוב או רע, בסוף זה חוזר אליו. אמונה כזו יכולה לגרום לאדם לסור מרע אך היא אינה משנה אותו. הוא לא יעשה רע מִפַּחַד. כי לא כדאי לו.
אין המצב כן בפרשה שלנו.
אכן, אחי יוסף התנהגו עד עתה כאילו אין הם מודעים לחוק רוחני זה. הם עשו רע ולא פחדו מעונש(מילה שאיני מחבבת) או נכון יותר לא פחדו מהתוצאה שחוק זה מבטיח למֵפֵרָיו.
אבל - תגובתם בעומדם עם הגב אל הקיר היא מצד אחד הכרה בחטא "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ" אך מאידך:
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ"
יהודה מציין ש'אלהים', לא יוסף, מצא את עוונם. כאילו הוא אומר ליוסף (רש"י מביא את דברי המדרש):
יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקב"ה נהייתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו". כשאדם עושה רע הוא יוצר חוב לפני האלהים, ובחיים מגיע מצב="מקום" של החזרת החוב (ההודים קוראים לזה 'קארמה')
ומה יש ביהודה שדווקא הוא זה שנעמד לפני יוסף ומדבר? ובכן, יהודה על פי שמו, המעיד על מהותו, מודה על האמת! מבין שאי אפשר להתנהל בעולם ולחשוב שסיבה ותוצאה הם תהליך של עולם הטבע בלבד. החוק של סיבה ותוצאה עובד גם בעולם הרוחני, הערכי, המוסרי.
אם נכניס יד אל תוך האש, הבשר יֵאַכֵל, אם נסטה מדרך הישר האנרגיה=הרוחניות שלנו תיפגם ותשפיע על המציאות הגשמית שלנו, כפי שקורה לבשר בתוך האש.
לכן, הייתי מבקשת מקוראי להתיחס למסופר בפרשתנו כאל מסר מן התורה, האומר שכאשר האדם סוטה מדרך הישר הוא גם מקבל הזדמנות לדלות ממעמקיו תובנות חדשות, לשוב ולתקן.
יוסף למד זאת על בשרו. סבלו גרם לו לשינוי מהותי. ממי שייחס את המלכות שחלם עליה לעצמו ולכישוריו המופלאים בלבד, הבין שכישורים אלו היו רק אמצעי למילוי יעודו בחיים. התכנית של חייו נפרשה לפניו באופן מושלם כשראה את האחים לפניו, במצרים, בדיוק כפי שחלם. אך אלהים מביא הכל בדיוק אלוהי (!). בעומדם לפניו הוא כבר יוסף אחר. יוסף שהאמת הפנימית שלו היא כזו (ככתוב בפרשה הבאה):
"וְְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מה 5)
"וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים" (מה 8)
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב" (נ 20-19)
ומכאן הסליחה והמחילה שהיו לו כלפי אחיו.
יוסף ויהודה (ושאר האחים) מייצגים את התהליך שכתוב במישנה [ברכות ה א]:
"אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו..."
משפט קשה, אבל באומץ נפנים אותו, שהרי בעצם אין לנו ברירה.
לסיום, חשוב לציין, שלא תמיד הסבל קשור בחטאים, אבל תכליתו אחת – התנסות מצמיחת תובנות חדשות שמקדמות את הטוב .
יוסף החליף 'כתר מלכות' של העולם הגשמי 'בכתר תורה' – כתר של העולם הרוחני שבזכותו העולם הגשמי ניצל מיובש ומרעב, ונותן חיים.
הלוואי על כולנו.
שבת שלום וחג חנוכה שמח
הַרָבָּה מירה רז
לכבוד חנוכה
רז = אור = 207 = (7+0+2)= 9 = אמת =441 = 9
