פרשת 'וישב'
המילה "וישב" מרמזת על תקופה חדשה בחייו של יעקב.
לאחר פרשת "תולדות" בה התוודענו אל תולדותיהם של שני האחים התאומים – יעקב ועשיו, דרמה גדולה של מתח ומאבק על הבכורה עד כדי סכנת מוות...
עברנו לפרשת "ויצא" בה נפתח פרק חדש בחייו של יעקב, בו הוא עושה את ה"לך לך" שלו וכמו סבו אברהם עוזב את ארצו ואת מולדתו ואת בית אמו ואביו ויוצא אל הלא נודע. שם הוא בונה את משפחתו ואת עושרו. שוב נתקל בקשיים גדולים של השרדות...
המשכנו וקראנו בפרשת "וישלח" בה מתרחשת הפגישה הבלתי נמנעת בין שני האחים שתחילתה במשטמה גדולה, אמצעיתה במאבק פנימי רציני ביותר על מהות החיים, וסופה בחיבוקים ונשיקות. ובה גם משתנה שמו של יעקב לישראל: ישר-אל.
ועתה הגיע זמן של "וישב" הלא כן?
לאחר תלאות החיים לא מגיע ליעקב קצת שקט ושלווה?
"אמר ר' אחא: בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה, ומבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג – אומר: לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?! ( מדרש ברא' רבה)
כאן, ברצוני להזכירכם את הנבואה שקבל אברהם, אז אברם, בברית בין הבתרים:
"ידוע תדע כי גר יהייה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול..."
התכנית ל"בריאת עם ישראל" מזרעו של אברהם (דרך יצחק ודרך יעקב) עוד לא התחילה להתממש ואיך יוכל יעקב לישב בשלווה? הוא הרי החוליה שבאמצעותה אמורה להתגשם בעולם הזה התכנית האלוהית!
עוד לא נפלה לבנת הדומינו הראשונה שתפיל אחריה, לבנה אחר לבנה, בסדר מופתי של סיבה ותוצאה את כל השרשרת כולה. עוד לא קרה המקרה הראשון שיהייה הסיבה לכך שבסופה של שרשרת ארועים דרמתיים (שלכולם תהיה סיבה טבעית, רציונאלית) תתגשם הנבואה לאברם – שעבוד עם ישראל במצריים.
ויעקב רוצה לישב בשלווה???
איך תתגשם הנבואה אם יעקב לא ישלח את יוסף אל אחיו?
אם לא ימצאהו האיש בשדה וידריכהו לכיוונם?
אם לא ישליחוהו אחיו לבור?
אם לא ימכרוהו למצרים?
אם לא יגיע לביתו של פוטיפר?
אם לא יואשם ויושלך שנית לבור?
אם לא יפגוש את שר האופים ושר המשקים בבור ויפתור את חלומותייהם?
אם לא יזכור אותו שר המשקים ויביאו כעבור שנתיים לפתור לפרעה את חלומותיו?
האם ליוסף העברי היה איזשהו סיכוי להגיע לפרעה אם לא דרך הבור שבו היה כלוא עם אחד ממקורביו שחזר למעמדו הרם וזכר את כישוריו המיוחדים?
אם לא יפתור יוסף בצורה מבריקה את חלומות פרעה, יציע תכנית מעשית לישומה ויתמנה למישנה למלך מצריים – מי יקבל את בני-ישראל בבואם מצריימה ויכין להם את התשתית להשארות במצריים, שאחר-כך תשתלט עליהם ותשעבדם?
כפי שהעולם הזה נברא "סוף מעשה במחשבה תחילה" כך גם "נברא" עם ישראל.
התכנית האלוהית היתה שהעם שצריך להיות נושא דגל החופש והאור בעולם, יעבור דרך השעבוד והחושך הגדול שנקרא "פרעה". כמו בבריאת העולם: קודם היה חושך: "וחושך עך פני תהום", ואחר כך "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור".
גם בלידה העובר יוצא מחושך לאור. גם היום על פי התורה מתחיל בלילה. קודם חושך אח"כ אור.
כך גם מבחינה רוחנית בעולם של טוב ורע: כדי שהטוב ישתכלל, יעיד הרע על חסרונו (של הטוב)
ואז, בעזרת השם=האמונה=כח הנשמה שבאדם - כל אלה ביחד יורים את פרעה אל מצולות התהום ומגיעים אל הר סיני.
ויעקב רוצה להיות ב"וישב"???
עדיין לא הגשים את יעודו, עדיין לא התממשו כל קורותיו כפי שהיו רשומים בתכנית הגעתה של נשמתו אל רחם אימו עם אחיו התאום עשיו.
הדברים שאמר אלהים לירמיהו (א 5): "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך" הוא עקרון לגבי כל אדם ואדם, שליצירתו שותפים שלושה – אביו ואימו והקב"ה (נדה, קידושין). אדם נוצר לא רק מן הזרע והביצית של הוריו אלא גם הקב"ה מוסיף את האנרגיה ה"בלתי מדעית" המופלאה שנקראת- נשמה ("ויפח באפיו נשמת-חיים") - זוהי אותה טביעת נשמה שיש לכל אדם ואדם ובה טבועים כל קורותיו שיצעד בהם בחייו, והבחירה בידיו היא האם יהייה צדיק או רשע, האם יבחר בטוב, או ברע... אז על איזו שלווה חשב בדיוק יעקב?
על פי דבריו של רב אחא במדרש, כאילו אמר יעקב לעצמו - אני מוכן להסתפק בחלקי בעולם הבא, כאן בעולם הזה לא רוצה יותר. מספיק לי. חזרתי לארץ, משפחתי איתי, עשרי איתי, הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. ולזה קוראים "שלווה". אבל זה אינו השלום שלו. כי לא השלים את דרכו ויעודו עדיין. והקב"ה הועיד לאדם משהו שלם יותר משלווה שיש גם לפרות באחו. ולכן עוד לא תמו כל התלאות והפלאות המזומנות ליעקב. ואכן רב יהייה הפלא....
17 השנים שאותם יחייה במצרים יהיו הטובות בחייו ועל כך נאמר בשם ר' יצחק מז'דיטשוב:
"ועיקר החיות והתענוג שלו בעולם הזה היו באותן שבע עשרה שנה שחי במצרים ...ויוסף הצדיק נעשה משנה למלך".
לסיכום – כולנו רוצים לעשות "וישב" בחיינו, אבל מה לעשות... ואנו פה, כל אחד ואחד, לצעוד בדרך החיים המיוחדת ומיועדת לו, והחשוב מכל להענות לדרך וללכת בה, יהייה מה שיהייה, שהרי:
רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום".
הַרָבָּה מירה רז
